RelatiNet SoDa 22 Du Po

סובול, דויד

בנם-יחידם של יפה וישראל, נולד ביום ב' בטבת תרפ"ג(21.12.1922) בעיר דובנא, ווהלין המערבית )אז פולין(, להוריםאמידים ונוטים להתבוללות )אביו היה רוקח(. הוא למד בבתי-הספר יסודי ותיכון פולניים, אך מצא את דרכו לקן "השומרהצעיר". התגברות האנטישמיות בפולין הביאה שינויים גם בהלך-רוחם של הוריו, וכשביקש מהם דויד בשנת 1938 רשות להצטרףלשיירה שאירגן הקן שלו ולעלות ארצה במסגרת "עליית-הנוער",שוב לא התנגדו לכך התנגדות עקרונית, ועיכבוהו רק לזמן מסוים,בהבטחה שבשנה הבאה, לאחר שיקבלו לרשותם את עזבון הסב,יעלו יחד איתו. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה, ודויד נקלע לזרם הפליטים לרוסיה. שם התנדב לצבא הפולני, בתקווה שיגיעעימו למזרח התיכון ויישאר בארץ-ישראל, אך הוא נשלח לגדוד שנלחם נגד הגרמנים, נפצע קשה בקרב ונפל בשבי. הוא התחפש, נטל לעצמו שם לא-יהודי וכך נשאר בחיים כנוצרי, השתתף בתפילות הקתוליות עם יתר השבויים, שר במקהלה, ואף ביקש ללמוד נגינה באורגן כדי לנגן בשעת התפילה. אחריהשחרור התנדב לחנך וללמד ילדים במחנה עקורים באוסטריה. אחר-כך הצטרף לקיבוץ של תנועתו שנוסד בדרך-הנדודים והגיע ארצה בנתיב ההעפלה ביום27.6.1946. כשנתקבל כחבר לקיבוץ מזרע אמר בפשטות חגיגית: "זהו היום המאושר בחיי, רכשתי לי בית". מאז עשה לביתו בעבודות המשק והגן עליו. בחורף תש"ח, בתחילת מלחמת-העצמאות כשכמהמחברי הקיבוץ גויסו לצבא, הביע את שאיפתו להתגייס גם הוא, "להשתתף במשימתם שלכל החברים". משאלתו נתמלאה כשגויס לפי המכסה להגנת עמק-הירדן עם ראשית הפלישה הסורית. בהיפרדו אמר לאחד החברים: "אין דבר, הולך אני שמה כשמאחורי ביתדואג, בית שכדאי להילחם בעדו".
בעומדו עם כיתתו מול התקפה סורית של כוח-שריון רב באזור משמר הירדן, חש עם עודשלושה חברים להוציא פצוע מקו-האש. הוא נפגע ונפל, ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948).נקבר בראש פינה.
ביום ג' בטבת תשי"א (12.12.1950) הועבר לפי בקשת הקיבוץ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.
זכרו הועלה בחוברת "לזכרם" של קיבוץ מזרע.